עונשים

אנו, ההורים מענישים מתוך רצון לשפר ולתקן את התנהגות הילד.

אם הילד לא סידר את החדר ופיזר את הצעצועים עם הבגדים לכל עבר - ברור שההורים צריכים להגיב, כאן השאלה איך? אם נעניש את הילד מתוך כעס ועצבים אחרי יום עמוס ונעניש אותו בעונשים קשים, או עונשים שלא ניתן לבצע, הילד יסדר את החדר מתוך פחד, פחד מעונשים כבדים, אך לא יפנים ערכים של סדר וניקיון.

ההורה החזק והגדול מעניש את הילד הקטן שמרגיש מושפל - נעלב ירצה להתנקם בהוריו. הוא יכנס למאבקי- כוח מול ההורים עליהם הוא כועס. לא רק שלא ישפר התנהגותו אלא אף יחמיר ויקבע אותה. שהרי כך הוא "מחזיר" מתנקם בהוריו ומקבל המון תשומת- לב. אנו ההורים צריכים להפעיל שיקול דעת, לחשוב רגע לפני ולהשאיר את העונשים רק למקרים קשים, אלימים או מסוכנים, ורק אחרי שניסינו להשתמש בתוצאות טבעיות והגיוניות. חוקים וגבולות ברורים מונעים פריצת גבולות ועונשים. עלינו להיות אסרטיביים ועקביים במילוי החוקים שקבענו - אם הילד משתתף עמנו, בעיצוב הכללים הוא ייקח עליהם אחריות וסביר להניח שיבצע אותם ויפנים ערכים של סדר וניקיון. אפשר גם להוסיף חיזוק חיובי, כמו: "החדר נראה לי גדול יותר" "פתאום רואים כמה השטיח יפה...".

אנו גם יכולים להשתמש בשיטת הפרסום - לא כדרך התנהלות, אלא כדי להשיג שינוי ומטרה נקודתית. שיטת הפרסום והעונשים ??? מבחוץ מההורים ולא תמיד גורמות להפנמה והבנה ערכית.

תוצאות טבעיות:

תוצאה טבעית באה ישירות בעקבות המעשה. אם הילד לא אכל בזמן ארוחת - הצהריים והמטבח "סגור" עד ארוחת - הערב, סביר להניח שהילד יהיה רעב מאוד. הרעב הוא תוצאה ישירה של אי אכילת ארוחת - הצהריים, בלי שההורים יאיימו, יצעקו או ישפילו, אלא להפך יגלו אמפתיה " אני רואה שאתה רעב. עוד מעט נאכל ארוחת - ערב. אם נגיד לו "מגיע לך" זה כבר הופך לעונש. ילד שאוכל הרבה ממתקים - התוצאה הטבעית הישירה היא כאבי שיניים. לילד שלא לוקח מעיל יהיה קר ואולי יהיה חולה. בתוצאות הטבעיות גם הילד הקטן בן ה - 3 מסוגל לקשר בין מעשיו לתוצאות הישירות, מבלי מעורבות הורית. אם אנו רוצים להשיג תוצאות עלינו להיות החלטיים ועקביים. לא פעם, כשהילד שוכח מפתחות נשאיר אותו בחוץ - כתוצאה טבעית ופעם אחרת נבוא לפתוח לו את הדלת.

תוצאות הגיוניות:

ילד שנוהג בזמן יציאה מהבית לבקש תקנו לי וזה וזה וזה. בוכה, צועק, ואולי משתטח על ריצפה וההורים מהבושה קונים לו כל מה שהוא רוצה במחיר השקט. על ההורים לנהוג אחרת, עליהם לערוך תיאום ציפיות מראש - להבהיר לילד, מהיום שכשיוצאים מהבית אנו קונים רק דבר אחד ונבהיר את המסר בצורה ברורה, שקטה וקצרה. עלינו לנהוג בנחישות וברגע שהילד יתנהג כהרגלו, להגיב בלי מילים - בלי הטפות מוסר ותחנונים, אלא במעשים. הילד מבין את הקשר בין ההתנהגות שלו לתוצאה ההגיונית. כך יפנים ערכים התנהגותיים נאותים. תוצאות הגיוניות ההורים הם אלו שמפעילים על הילד, שחרג מגבולות ההתנהגות המקובלת.

פסק זמן:

עלינו לנסות למצוא קשר והגיון בין המעשה לתוצאה, אם במסיבת יום הולדת הילד הרביץ. אנו נצא מהמסיבה, כי לא מכים ילדים - אסור לפגוע באחרים. כשילד בן 3 מכה את אחיו הקטן אנו נסביר לו שזה לא נעים וכואב. אך הוא ממשיך להכות נגיד לו באסרטיביות "אסור להכות" ונזיז אותו בנחישות ממקום ההתרחשות - מאחיו הקטן. אך הילד ממשיך להכות ואנו נבהיר לו "אם תמשיך לפגוע באחיך אנו נרחיק אותך ממנו, אתה תלך "לפסק זמן" . אם הילד עדין ממשיך להכות ניגש אליו בלי הסברים וצעקות ופשוט נושיב אותו על כיסא - לא כיסא האוכל ולא ליד משחקים או טלוויזיה - בפינה בחדר או בבית, דקת ישיבה לכל שנת גיל - לא נדבר אתו, לא נכעס פשוט נעמוד בסביבה לראות שהוא אכן יושב. אחרי 3 דקות לדבר ולהתייחס אליו רגיל.

פסק הזמן נועד:

להרחיק את הילד מהבעיה.

לאפשר לילד להירגע.

ישנם הורים שהרחיקו לכת עם פסק הזמן, הם מושיבים את הילד בחדר סגור, מצב שיכול להכניס את הילד לפחדים, חרדות, כעסים, ועלבון מצב שיכול להביא יותר נזק מתועלת.

חיבוק דוב:

כשילד מתפרע בצורה קשה או מסוכנת. אפשר להושיב את הילד הקטן על ההורה (כשראש הילד פונה לפניו של ההורה) כשההורה עוטף בשתי ידיו את הילד, כך שהוא לא יכול להמשיך להתפרע. אחרי כשלוש דקות כשהילד מעט נרגע. ההורה הופך את החיבוק לחיבוק מרגיע. בלי צעקות או הטפות מוסר. לילד בן שלוש אפשר להסביר מה מצפים ממנו בצורה קצרה וברורה.